החלטה בתיק ע"מ 1441/09

לנוכח הסכמת הסנגור, יתקיים הדיון בערר זה שלא בפני המשיב.

ניתנה והודעה היום, 19 בפברואר 2009, כ"ה בשבט התשס"ט. בנוכחות ב"כ המשיב והתוב"ץ.

המשנה לנשיא

תוב"ץ:

אני מגישה לביהמ"ש פ"א של המשיב ודו"ח סודי. לשאלת ביהמ"ש, אני יכולה להעריך שקיבלנו את התיק ב-16.2.09, יש רישום כלשהו לקבלת התיקים. המשיב עצור מיום 19.1.09. כל החלטת השחרור מתבססת על החלטת ביהמ"ש הקודמת שהיא שגויה. ביהמ"ש קבע שבימים שבהם המשטרה האריכה מעצר לא נעשה דבר לכן הוא שחרר את המשיב. המשיב נחקר שלוש פעמים. פעמיים במשטרה ופעם אחת בשב"כ. חשבנו שנגיש ערר תוך שלושה ימים. לפיכך ביום 17.2.09 המשטרה ביקשה תוספת של כמה ימים. ביהמ"ש קבע שמדובר בעבירות חמורות מאוד העולות מהחשדות שמיוחסות למשיב ואף ציין את מאסר המותנה. ובנסיבות הרגילות ניתן לעצור את המשיב עד תום ההליכים. אותה החלטת ביהמ"ש שקובעת זאת מתבססת על עובדות לא נכונות, יש צורך לשנות את אותה החלטה. ביהמ"ש קמא מציין את הפגיעה בזכויות של המשיב, אבל כאשר בימ"ש קמא ביום 15.2.09 קיצר את ימי מעצר המבוקשים, אילו לא היה הדבר קורה, לא היינו מבקשים את הארכת מעצר נוספת, אם היינו מקבלים את כל הימים הדרושים. בנוסף, ביהמ"ש קמא לא התייחס לאינטרס הציבורי שיפגע ברגע שהמשיב ישוחרר. יש לזכור כי מדובר בעבירות חמורות, יש לו מאסר מותנה בר הפעלה נגד המשיב. לפיכך, גם אם ישנה פגיעה, האינטרס הציבורי גובר בשלב זה ויש להעדיפו. התקופה הנדרשת אינה ארוכה. לשאלת ביהמ"ש, דיברנו עם המשטרה ביום 17.2.09.

סנגור:

מאז 15.2.09 ועד היום אני חושב שהם לא עשו כלום על מנת להגיש כתב אישום ולעצור אותו עד תום ההליכים. יש כאן רשלנות מהחוקרים וגם חלק מהרשלנות היא של תובע, מיום 15.2.09 לא הגיש ערר ולא ביקש מהחוקרים להעביר את החומר וגם מיום 17.2.09 הם ביקשו עוד 8 ימים, ולא קיבלו, בתקופה שעברה הם היו אמורים לעשות את הכל. לכן, אני טוען שהתיק הזה לא יכול לשמש כאן כתיק רגיל בגלל שיש אפשרות להגיש כתב אישום אך לא נעשה דבר כדי לעשות כן. אבקש מביהמ"ש שישאיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה.

החלטה

בפניי ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשתה להאריך את מעצרו של המשיב ב-8 ימים לצורך השלמת החקירה.

המשיב נתון במעצר מאז 19.1.09 בחשד כי הצטרף להתאחדות בלתי מותרת ויידה אבנים ובקבוקי תבערה.

במסגרת פרשה זו עצורים מספר מעורבים נוספים. בימ"ש קמא ביסס את החלטתו על החלטה קודמת שניתנה ע"י שופט מעצרים ביום 15.2.09 ובה הורה ביהמ"ש על הגשת כתב אישום תוך 3 ימים ולא ישוחרר המשיב. הנימוק העיקרי להחלטה זו היה כי לא בוצעו פעולות חקירה מהותיות מאז הארכת המעצר הקודמת שניתנה בתאריך 4.2.09 "לצורך השלמת החקירה והעברת התיק לתביעה הצבאית" .

כיום אין מחלוקת כי הבסיס להחלטה זו אינו מוצק. מסתבר כי בין התאריכים 4.2.09-15.2.09 בוצעו מספר פעולות חקירה מהותיות הן בקשר לפרשה כולה והן בנוגע למשיב עצמו.

על כך מוסיפה התביעה כי אם כי בסמוך לקבלת התיק לידיה ביקשה השלמות חקירה ובמקביל את הארכות המעצר, על רקע הנסיבות החדשות שהתעוררו. בעניין זה מפנה התביעה לדו"ח חסוי ובו פירוט השלמות החקירה הנדרשות.

ברם, הסתבר לי במהלך שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בתיק, כי גם לאחר ההחלטה מיום 15.2.09, עליה לא הוגש ערר, פעלו הרשויות בעצלתיים.

בפנינו, על כן, מצב בו מאז 4.2.09, וביתר שאת לאחר 15.2.09, הורו בתי המשפט על השלמת החקירה והגשת כתב אישום. לצערי, ועם כל ההבנה לצורך בהשלמת החקירה שנדרשה ע"י התביעה, הוראות אלה לא הביאו להגברת קצב החקירה ולנקיטת צעדים מתאימים לנסות ולהשלים את החקירה במועד הקצר ביותר האפשרי. ההפך הוא הנכון, מסתבר כי בשלשת הימים האחרונים בוצעה פעולת חקירה אחת, קצרה ביותר, ואין תכנון קונקרטי לבצע פעולות נוספות עד ליום שני הקרוב.

בנסיבות אלה, הגם שאיני מזלזל בחומרת העבירות ובמסוכנות הטמונה בהן, זאת גם על רקע עברו הקודם של המשיב, סבורני כי אין הצדקה להארכת המעצר המבוקשת, שכן הפגיעה הנגרמת לזכויות המשיב כתוצאה מהמשך מעצרו עולה על התועלת המצומצמת העשויה לצמוח מהחקירה ה"מנומנמת" הצפויה.

סוף דבר, נדחה הערר.

המשיב יוכל להשתחרר בתנאים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא.

ניתנה והודעה היום, 19 בפברואר 2009, כ"ה בשבט התשס"ט. בנוכחות ב"כ המשיב והתוב"ץ.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: